החלטה בתיק ת"א 4508-11-13

1.         בקשה לעיון חוזר בצו מניעה שניתן על ידי ביום 9/12/13, לפיו קיבלתי את בקשת המשיבות בבקשה זו- חברת ברקאי למהדרין בע"מ וחברת י.פטם המשק בע"מ ליתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים- החווה לפיטום עופות בע"מ, חיים זילברמן ורונית זילברמן, בין בעצמם ובין באמצעות שלוחיהם, לנקוט בכל פעולה שמטרתה למנוע ו/או להפריע למשיבות ו/או שולחיהן להכניס ביום 12/12/13, אפרוחים ללולים הנמצאים בקיבוץ שדה יואב ולגדל את האפרוחים וכן לאסור על המבקשים, בין בעצמם ובין באמצעות שלוחיהם, להיכנס ולגדל אפרוחים עבור משחטות אחרות בלולים הנמצאים בקיבוץ שדה יואב, וזאת ביחס לכל המדגרים ועד להכרעה בתביעה שהגישו המשיבות.

2.         נימוקיה של הבקשה לעיון חוזר, עיקרם בטענה כי צו המניעה הזמני הושג על יסוד מצגי שווא ותכסיסנות מצד המשיבות 1 ו-2.

לשיטת המבקשים, בבקשה לצו מניעה הדגישו המשיבות כי בידיהן אישור מדגריית י. בראון בע"מ על אספקת כמות של 150,000 אפרוחים לידיהן לצורך גידולם בלולים בשדה יואב, תוך שהן טוענות, כי דחיפות הבקשה נובעת מהעובדה כי 21 יום קודם לאספקת האפרוחים ללולים מכניסה המדגרייה את הביצים להדגרה, כשבחלוף 21 ימי הדגרה בוקעים האפרוחים ומסופקים ללולים. לפיכך, טענו המשיבות כי המדגרייה צפויה להכניס את הביצים להדגרה כבר ביום 21/11/13. לשיטת המבקשים, המשיבות חזרו שוב ושוב על הטענה כי נדרשת החלטה עד ליום 12/12/13 שכן זהו המועד בו יוכנסו האפרוחים ללולים, כאשר על יסוד טענותיהן אלו ניתן להן צו מניעה זמני. בפועל ביום 23/12/13- יום הגשת הבקשה לעיון חוזר טרם הוכנסו האפרוחים ללולים על ידי המשיבות. הלולים אף לא חוטאו ולא הוכנס אליהם מזון- כאשר חיטוי הלולים עצמו כרוך במספר ימי המתנה טרם  הכנסת נסורת ומזון.

3.         למעשה, טוענים המבקשים, כי למשיבות לא הייתה הזמנת אפרוחים מחיבת כפי שהוצג לבית המשפט, אלא הזמנה על תנאי בהתאם לתוצאת החלטת בית המשפט.

4.         ביום 12/1/14 הגישו המשיבות תגובתן לבקשה ובה טענו, כי ללולים הוכנסו 180,000  אפרוחים. אומנם אלה לא הוכנסו ביום 12/12/13 אלא כעבור מספר ימים, אך זאת בשל העובדה כי מדגרית בראון לא קיבלה את אישורן הסופי של המשיבות להזמנה אלא לאחר שניתנה החלטת בית משפט.

5.         סמכותו של בית המשפט לשוב ולהיזקק להחלטה בבקשה לצו מניעה זמני, בבחינת "עיון מחדש" באותה החלטה, קבועה בתקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הקובעת כדלקמן:

"(א) לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו.

(ב) בעיון מחדש רשאי בית המשפט לקיים, לשנות או לבטל, את ההחלטה נושא העיון, או לתת החלטה אחרת במקומה; בין השאר, רשאי בית המשפט להורות כי אם יפקיד המשיב סכום מסוים כעירבון או ימציא ערובה מספקת אחרת להבטחת ביצוע פסק הדין, יפקע הצו הזמני.

(ג) בקשה לעיון מחדש תוגש ותתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ'"."

ככלל, עיון חוזר בהחלטת ביניים ייעשה עם שינוי נסיבות ובמקרים חריגים - אף בלעדיו

כפי שנפסק בע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002):

"כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה... פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על-ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [14], בעמ' 774). אולם אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית... מובן שקיים חשש כי בעל-דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים".

(ראו גם ע"א 3537/03 ב ר נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נט (4) 568 (2005); רע"א 9728/04 עצמון נ' חיפה כימיקלים, פ"ד נט (3) 760 (2004)).

ברע"א 909/07 ברכה ניסנוב נ' ראובן שבתאי, (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 16.11.08) נקבע מפי כב' השופט גרוניס(כתוארו אז):

"כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית-דין. לפיכך, הערכאה שנתנה את ההחלטה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002), ותקנה 368 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984). הדבר נכון הן כאשר השתנו הנסיבות והן במקרה הנדיר בו השתכנע בית המשפט שנתן החלטה מוטעית (ע"א 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, נה(3) 537  (2002)".

באותה החלטה הוסיף כב' השופט גרוניס  (כתוארו אז), כי "עיון חוזר בהחלטה יהא מוצדק אך במקרים שאינם שכיחים" .

6.         הליך העיון מחדש, אינו הליך של ערעור. מקום בו בעל דין סבור, כי נפלה טעות בהחלטה המקורית, הדרך הפתוחה בפניו היא פנייה לערכאת הערעור ולא פנייה לבית המשפט שנתן את ההחלטה. מלבד החשש להפיכת הערכאה הדיונית לערכאת ערעור על החלטותיה היא, דרך זו היא לא רצויה ולא הוגנת במיוחד כלפי יתר בעלי הדין, כיוון שאינה מוגבלת במועדים, כמו הליך ערעורי רגיל (ראה: רע"א 8782/07 פוירשטיין נ' עו"ד דרור ואח', [פורסם בנבו], החלטת כב' השופט מלצר מיום 31.10.07).

בענייננו, טוענים המבקשים כאמור כי נתגלו עובדות חדשות על בסיסן יש לבטל את צו  המניעה הזמני שניתן.

השאלה שיש להשיב עליה היא אם כן, האם מוצדק נוכח טענות המבקשים לחזור ולדון בבקשה?